זום: המלצות למפגשים ולמידה דיגיטלית

רציתי לדבר אתכם קצת על מפגשי זום.
לאור הטירוף הנוכחי, רובנו העברנו את רוב החיים החברתיים שלנו לזום, החל משיעורים באקדמיה, דרך העברת תוכן ועד מפגשים משפחתיים, חברתיים ודייטים (דייטים בזום? יש כאלה בקהל?). אז החיים אמנם עברו לזום, אבל הכללים שסיגלנו לעצמנו לפני כן (להעברת שיעורים, או לניהול שיחה) לא השתנו, ופתאום אנחנו מגלים שבזום הם לא תופסים בכלל.
עכשיו, לשאלת השאלות: למה אני, טכנופוב מושבע, כותב לכם על זום?

אז ככה. לפני ממש לא הרבה זמן העברתי את השיעור הראשון שלי בזום והייתה לי חוויה די נוראית. מסתבר שסיגלתי לעצמי לאורך השנים כל מיני מתודות ופתאום שום דבר מזה לא עבד לי. אלא שהכישלון הקטן שלי גילה לי הרבה דברים מעניינים, גם על הרגלים שסיגלתי לעצמי בשגרה (בלי ששמתי לב), אבל גם על כל מיני שינויים מהותיים והזדמנויות שטמונים בפלטפורמה החדשה. לאור המבוכה וה'הארה' שבאה בעקבותיה, רציתי לשתף אתכם בכמה מחשבות על העברת תוכן בזום בתקווה שאצליח לסייע, ולו במעט, למי מאתנו:

אתחיל מה'אובייס':
זה לא אותו דבר! לפני הכל חשוב להפנים שמכל הבחינות שיחת וידאו היא לא כמו מפגש ממשי. לכאורה זה ברור מאליו… אבל מסתבר שלא. שימו לב שהרבה מרצים ממשיכים להפעיל את אותן המתודות שהם הפעילו עד עכשיו ולא סתם אנחנו מוצאים את עצמנו גמורים ומעוכים אחרי שגרת יום של שיעורי זום. בהכרה שה'זום' הוא מציאות שונה לגמרי, טמונה ההבנה שיחד עם זה שאיבדנו הרבה מאוד, יש כאן גם הזדמנויות שקודם לא היו ברשותנו (ובכמה מהן אגע פה).

פנים אל מול פנים:

לעומת השיעור הקלאסי, בזום אנחנו זה לגמרי הפנים שלנו מול המצלמה. ברמה הכי בסיסית מומלץ ממש לבקש (ואף להפציר) מאנשים להדליק מצלמות כל עוד הם יכולים. בשיעורים קטנים זה יכול לייצר תחושת זרות עמוקה כשיותר מחצי מהאנשים עם מצלמות כבויות, ובינינו, כמה אנחנו באמת מצליחים להיות נוכחים כשלא רואים אותנו? בנוסף, טיפ קטן: בשיעור האחרון שלי ביקשתי מאנשים להקצין קצת את הבעות הפנים. ממש ככה. הבנתי שמכיוון שאני נורא תלוי באינטראקציה שלי עם המשתתפים, עכשיו, כשאני לא שומע אותם, אני חייב לפחות לראות את התגובות שלהם (תחשבו על חנוך רוזן כמשל). בכל מקרה, אחרי שחוויתי תסכול כמעביר שיעור, אז כשאני משתתף אני משתדל לחייך חיוך גדול כשמישהו אומר בדיחה, ולהנהן כאות הסכמה וכו'. לכל ההמלצות אפשר כמובן להוסיף את המעט ברור מאליו – הקפידו על תאורה מחמיאה וזווית כמה שפחות מזעזעת (הדגשת סנטרים פשוט לא מחמיאה לרובנו)…

התמקמות:

כדי להצליח להיות ממש בשיעור, נדרשת הכנה מקדימה. תכינו את הקפה לפני, תדאגו שאתם יושבים במקום שקט. אישית אני מנסה לסגור את החלונות במחשב ולהכין דף ועט בצד כדי שלא אצטרך לצאת כל הזמן מהשיחה כדי לכתוב (אחרת אני מתפתה להתעסק בחלונות אחרים במחשב). אגב, אני ממליץ לשים את הפלאפון מאחורי המסך (ככה לא מוצאים אותו אף פעם, מניסיון;). אם אתם מעבירים את השיעור אתם ממש יכולים לבקש בנועם מהמשתתפים לעשות את הפעולות האלה לפני כן. חוץ מזה אני ממליץ להכין מראש את דפי המקורות פתוחים במחשב ולעלות עשרים דקות לפני השיעור כדי לראות שהכל עובד כמו שצריך. את הדף אפשר להעלות כמובן לצ'אט לטובת שאר המשתתפים.

מתודה:

ספרו למשתתפים באיזה אופן תרצו שיתנהל השיעור. כאן האופציות שלכם די מגוונות: אתם יכולים להחליט שיתנהל דיון ובכל פעם מישהו 'יתפרץ', אתם יכולים לבקש מהם להרים יד ולבקש לדבר (יש אופציה וירטואלית כזו של הצבעה בזום, שמקפיצה את ההצבעה אצל המארח של המפגש), השבוע ניסיתי משהו חדש: שמתי טקסט בשיתוף מסך וביקשתי מהמשתתפים לקרוא בשקט ולכתוב בצ'אט את המחשבות והשאלות שעולות להם. אח"כ התייחסתי לשאלות שעלו לפי הסדר. אפשר גם לפתוח קובץ docs ולאפשר לאנשים לכתוב או לצייר יחד על הדף באנונימיות. יש אפילו אופציה בזום שמאפשרת לחלק את האנשים תוך כדי שיעור לחבורות לימוד קטנות בחדרים נפרדים ואז לחזור יחד למסך הראשי (יש מצב שבשביל האופציה האחרונה יש לקנות משתמש מורחב יותר). כך או אחרת, כאמור, כדאי להכווין בתחילת השיעור את המשתתפים באיזה אופן תרצו שיתנהל המפגש ומה מצופה מהם.

תוך כדי:

בתור אדם שמתקשה מאוד לעשות שתי פעולות במקביל מצאתי שהתעסקות בניהול השוטף של כל מה שקורה בזום (להסתכל בצ'אט, לשתף מסך, לראות את האנשים, לשחק בין החלונות הרלוונטיים, לשתף בלינקים תוך כדי) תוך כדי העברת שיעור – מאתגרת אותי מאוד. כל הבלאגן הזה יכול לפגוע מאוד בהעברת התוכן עצמה, ולכן, אם יש לכם אפשרות מנו מישהו שיתפעל את הצד הטכני של השיעור (השתקת משתתפים סוררים, ניהול הצ'אט, העלאת דף מקורות). זו כמובן פריווילגיה, אז אם אין לכם אפשרות כזו, נסו להחליט במה אתם חייבים להתעסק ובמה לא. בכל מקרה הכתרה של מארח (co-host) נוסף בזום אפשרית, ואפשר גם למנות את אחד ממשתתפי השיעור ולבקש שיהיה אחראי על השתקות.

סיום:

אם בעולם האמיתי היינו רגילים לשיחות מסדרון בסוף השיעור, סיום שיעור בזום יכול להיות די מביך. מה קורה? מי האחרון שעוזב וכו'. לכן גם פה הייתי מגדיר בסוף השיעור למשתתפים: שתדעו שהשיעור נגמר, עכשיו זה זמן לשאלות, פטפוטים, דברי הבל וכו'. זה מאפשר למי שרוצה לעזוב בניחותא ומצד שני לא גורם לסיום להיות מביך ואט אט אנשים 'יוצאים מהדלת' בנועם. (אגב, גם התחלה יכולה להיות מביכה. אני נוטה לנסות ולהקליל באמצעות איזה חפץ מביך שיש לידי, או סיור בסלון שלי למקדימים. אבל לא חובה לעקוד את עצמכם כמוני על מזבח שבירת הקרח).

ועוד מילה אחרונה. אני מת כבר לפגוש אנשים והזום הזה, מה אני אגיד לכם, לא באמת מספק את המענה. אבל אם הוא כבר פה, ואנחנו תקועים בבית, בואו ננסה להפיק ממנו את המיטב. כלומר להיות בנוכחות מלאה כשאנחנו כבר שם, ולעשות זאת בצורה הכי טובה שניתן. כמשתתפים וכמובילים.

בתמונה: אני כשעוד היה ניתן לחוש בהבל פה של בני אדם אבל לא הערכתי את זה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *