תרבות ארגונית

כמה מילים על תרבות ארגונית.

והנה אני יודעת שכבר איבדתי את רובכם במשפט הראשון.

אבל מה אם אגיד לכם שתרבות ארגונית היא אחד מהדברים החשובים בעולם התעסוקה המודרני שאנחנו כמעט ולא מתעכבים עליו? הוא עד כדי כך חשוב, שפה לטעמי טמונה ההזדמנות שלנו – סטודנטים ובוגרי מדעי הרוח ביקורתיים להחריד, להביא את המיומנות האינטלקטואלית שלנו "לקרוא טקסטים" ישר אל השטח?

אז אזרו סבלנות ותישארו איתי.

תרבות ארגונית פירושה הערכים, הנורמות, המנהגים והאמונות עליהם מושתת הארגון. אלו דברים הנאמרים בגלוי, אבל רוב הזמן אנו חווים אותם באופן סמוי. אם ארגון בנוי על אבני יסוד כמו חזון, תכנית שנתית, תקציב, עובדים ולקוחות, אז התרבות הארגונית היא המלט שמחבר את אותן אבנים. זה מה שמסייע לאנשים שפועלים בתוך הארגון או עם הארגון, החברים באותו שבט, לנוע לכיוון אחד מתוך הזדהות עם אותם ערכים או לפחות מתוך הבנה של מה מצופה מהם.

מירצ'ה אליאדה, חוקר דתות רומני מהמאה הקודמת, מנסה לפצח את מרכז הכובד הנעוץ בבסיס חברות ודתות מסורתיות. לשיטתו, מיתוסים הם התשתית עליה צומחת החברה המסורתית ומגיעים לידי ביטוי באמצעות פולחנים ,טקסים, סמלים או מקומות קדושים. התפקיד של אותם אלמנטים הוא לחבר את הנשגב לארצי, בין העבר לבין ההווה, בין העל זמני- לזמני. כך למשל, מקומות קדושים משמשים כ'אקסיס מונדי' -ציר העולם, והם שנמצאים לרוב במקומות גבוהים פיזית, יחברו בין השמימי לארצי. טקסים ישמשו כצינור על זמני, שיחבר את המשתתפים בפולחן לעבר, לרגע הבריאה, לזמן שבו נולד השבט, אותו זמן קמאי המתואר במיתוסים הנמצאים בתשתית התרבות.

טקס אכילת המצות בחג הפסח, מהווה דוגמה טובה לאופן שבו הפרקטיקה של הפולחן הדתי מחברת אותנו ל"מיתוס" – היווצרותו של עם. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, ואיך הוא עושה את זה? על ידי אכילת לחם שלא תפח ובחיפזון. יש הגורסים שצריך לאכול בליל הסדר 1/3 מצה תוך 3 דקות ואחרים גורסים אחרת, אבל הרעיון המרכזי הוא להעביר על בשרינו את תחושת הדחיפות והמצוקה (וכל מי שנתקעה לו מצה בגרון יודע מצוקה מהי).

איך כל זה קשור לארגון או חברה? אדגים על דרך השלילה: לפני לא מעט שנים עבדתי בארגון שהיה עסק משפחתי. הבעלים, המנכ"ל, מקצת מהעובדים- כולם היו בני משפחה, ואת הסיפור הזה "המיתוס המשפחתי" שמענו כולנו, העובדים, מדי חג בהרמת כוסית כשהמנכ"ל טרחה לספר שכולנו למעשה משפחה אחת גדולה. הכל היה טוב ויפה אלמלא ביומיום הלך הרוח הנהוג בארגון היה, איך אפשר לכתוב בעדינות, חסכנות יתירה- גם בדברים שעובד זכאי להם לכתחילה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את תועפות הציניות שהרעפנו אנחנו העובדים על הטקס ושבמקרה הזה התרבות הארגונית לא רק שלא הניעה את חברי הארגון לפעולה, אלא ממש תקעה טריז בגלגלים. אי ההלימה בין הרובד הגלוי לסמוי היה מובהק.

ארגון הוא שבט קטן, חברה שמושתתת על מיתוסים, סמלים, פולחנים, ואלו באים לידי ביטוי בגלוי בהרמת כוסית, בימי הווי וכיף, באתר הבית הווירטואלי, במבנה ובחללי העבודה או בראיון עבודה. ובסמוי התרבות הארגונית מבצבצת באמצעות קוד לבוש, ההתנסחות במיילים, האופן שבו נערכות ישיבות צוות ואפילו בטקסי ארוחת הצהריים ואופן הכנת הקפה במטבחון. לכן כשאתם מגיעים לפגישה או לראיון בארגון לא מוכר או לחילופין נכנסים לעוד יום עבודה בארגון הנוכחי אני מציעה לכם לבחון את שני הרבדים האלו. ובאופן מעשי- להיכנס לאתר או לדף הפייסבוק ולבחון מה חשוב לארגון להדגיש. לשוחח עם העובדים או עם הלקוחות ולראות אם יש הלימה. לחפש את הטקסים, את הסמלים החבויים בחברות ובשבטים שבסביבתנו.

המידע שתגלו הוא לא רק מעניין, אלא חשוב במיוחד, בכדי לבחון האם אתם מתאימים ל"שבט" שאתם עומדים להיכנס אליו: גם מהצד של החיבור לערכים שהארגון מייצג ומקדם, וגם מצד החוויה היומיומית הצפויה לכם. יתרה מכך, אם אתם כבר עובדים בארגון, אז מדובר בדרך מעולה להבין את האופן שבו מתקבלות החלטות, להבין מה מקבל נתח גדול יותר בתקציב, אילו פרויקטים נוטים לראות יותר "אור שמש" וכן הלאה. הבנת התרבות הארגונית חיונית עבורנו כדי להבין מה אנחנו יכולים לקדם ואיך אנחנו יכולים לתת ערך.

ואם כבר הגעתם עד לכאן, אני מציעה לכם לבדוק באותה מידה את "התרבות הארגונית" של המנהלים שלכם והקולגות שלכם. גם להם שק ערכים שמתיישבים/או לא עם הארגון, ואמונה לגבי התפקיד והשליחות שלהם בתוך הארגון.

ומה קורה בתקופה של שינוי (ואנחנו הרי בעיצומה של תקופת שינוי)? אז ברור לנו שבתקופה כזו הארגון צריך לעשות ויתורים- להזדכות על חלק מהפולחנים וסמלי הסטטוס ולעתים צריך לוותר גם על חלק מהערכים. כן, ויתור על ערך זו לא חולשה. זה הכרח ולעתים גם מה שיכול לעזור לארגון לצמוח. בתקופה של שינוי הארגון נאלץ להפנים ביתר שאת אלו ערכים הלקוחות פשוט לא קונים. בתקופה כזאת אם לא יעשו שינויים החברה לא תשרוד, וליל הסדר הוא דוגמה מצוינת לטקס שמיישם אדפטיביות במיטבה.

ליל הסדר הוא טקס שנולד אי שם עם חורבן בית שני והשבר הגדול שבא אתו. מנהיגי הדור הבינו שאם לא יוותרו על חלק מהערכים ויאמצו גם כמה חדשים החברה לא תשרוד. חג הפסח והיהדות שינו את אופיים בגללם ובזכותם מהקצה אל הקצה ואת הביטוי לכך אנחנו יכולים לראות עד היום כשאנחנו נדרשים לשבת בהסבה ולשאול שאלות במשך ערב שלם משל היינו בסימפוזיון רומי. שלא לדבר על תפריט רומאי הכולל אכילת מתוקים כמו חרוסת בתחילת הארוחה- בניגוד מוחלט ל common sense של כל האימהות הקדמוניות שלנו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *