תואר שני: האם ומתי

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עם פתיחת המכללות האקדמיות בשנות ה-90 ובעשור הראשון של שנות ה-2000 עלה מספר הלומדים לתואר ראשון מכ- 10,000 איש ליותר מ100,000(!)

כיום אנו מוצאים שיחד עם העלייה בלומדים לתואר ראשון התקיימה גם עלייה במספר הלומדים לתואר שני. יש כמה סיבות לתופעה ואני מציעה כאן שתיים: סיבה 1 (מעט סרקסטית): לפי חוק שימור ההון התרבותי של בורדייה, אם מספר הלומדים לתואר ראשון גדל, משמע הדבר הוא שהאליטה תאלץ "לבצע תיקון" כדי לציין עליונות ולהגביה את הרף.  

סיבה 2 מבקשת ממכם, בוגרי התואר הראשון, לפשפש בכנות בשיקולים שלכם: בשנים האחרונות פסיכולוגים הרחיבו את גיל ההתבגרות עד לגילאים המקשישים של 30+. הסיבה לכך היא המורטוריום- השהיית ההתבגרות.  דוגמה לכך הם חוסר היכולת של צעירים לקבל החלטות וחוסר הרצון להיכנס לעולם המבוגרים, להתפרנס ולדבוק בעבודה אחת. במצב שכזה תואר שני עלול בקלות להיות משענת (לעתים מדומיינת) של התקדמות ועשייה מצד אחד, ולהשהות כל החלטה ופעולה בעולם האמתי מצד שני.

את החלטה ללמוד תואר שני צריך לעשות בשיקול דעת. במיוחד אם ניקח בחשבון את הנזק הכלכלי שהתואר יכול לגרום: זה לא רק התשלום עבור התואר עצמו, אלא גם הזמן שמקדישים ללימודים ויכול לבוא על חשבון משרה מלאה או התקדמות מקצועית. שלא לדבר על ללמוד תואר ולהמשיך לעבוד ב"משרות סטודנט" זוטרות המשולות מבחינת המעסיק כאי עבודה בכלל. כבר הכרתי כמה וכמה אנשים שהתקיימו על מלגות הצטיינות עד לדוקטורט ויצאו אחרי 7- 10 שנים מהאקדמיה ללא כל ניסיון מקצועי חמושים בתואר ד"ר שרק מרתיע מעסיקים.

אז האם ללמוד תואר שני? והאם להמשיך לתואר שני ישר אחרי סיום התואר הראשון?

אם אתם חפצים בקריירה אקדמית ומבינים את כל המשתמע מכך, כלומר מבינים שתצטרכו לעבוד ב'מלגאות' (=איתור מלגות והגשת מועמדות), ואחרי סיום הדוקטורט- ה' ירחם, סיכוי קלוש לתפקיד עם ביטחון כלכלי, ובכל זאת מוכנים לשים את נפשכם בכפכם ולהעז – או אז אני מציעה להמשיך ישר לתואר השני. הכשירות האקדמית שלכם לא תחכה, ויפה שעה אחת קודם. אפילו להתחיל כבר בתוך התואר הראשון לתור אחר נושא ומנחה חיצוני לעבודה סמינריונית. כתיבת מאמרים, שפה זרה שניה- you name it.

אם לא חפצתם בקריירה אקדמית, או אם אתם לא בטוחים שאתם מעוניינים בכך:

לא להמשיך לתואר שני ישר אחרי סיום התואר הראשון. תחנוני הכנים שתעשו קודם קפיצה למים העמוקים והעכורים של עולם העבודה, וחשוב להיות סבלניים, כי כל ניסיון בשטח יביא איתו תובנות והתקדמות לדבר הבא. ולא, בירור תעסוקתי תוך כדי חיים סטודנטיאליים ולימודי תואר שני, הוא לא בירור מיטבי. רק לאחר שנה או שנתיים או אפילו שלוש, כשהבנתם מה הכיוון המקצועי שלכם, מה יכול לקדם אתכם, כשיש לכם איתנות פיננסית מסוימת ואתם לא תלויים במלגה בלבד- או אז כדאי בהחלט להירשם לתואר השני. זה יכול להיות תואר שתומך בעולם המקצועי שלכם, כמו מנהל עסקים או מדיניות ציבורית. וזה יכול להיות תואר "לא מעשי", אלא מעשיר אינטלקטואלית שיכול להפוך אתכם לברי סמכא בתחום העיסוק שלכם, או סתם אנשים יותר אינטליגנטים ומעמיקים שמשקיעים בעולמם הפנימי ולא רק בשורת רווח כלכלית.
בכל מקרה, וחשוב מאוד- התואר הזה צריך לעניין אתכם.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *