נעים להכיר עם עליסה סיימון

קבלו את האחת והיחידה עליסה סיימון – בוגרת מחזור ב' בחוג למזה"ת, לראיון צפוף על הבחירה להמשיך את הלימודים מעבר לים. 

אי-שם בשלהי קיץ 2018, בעוד רובנו מנסים להתאושש מכתיבת הסמנריונית האחרונה ולנשום לרווחה אחרי ארבע שנים רוויות מחשבות ומילים, החליטה עליסה לעלות על הטיסה בגייט 9 ו-3/4 ולהגשים את החלום האקדמי באנגליה הרחוקה. הושבנו אותה לשיחת פייס-טיים כדי לשמוע הכל על הדרך שעברה ולקבל איזה טיפ או שניים לאיך עושים את זה נכון.


טוב עליסה, מהתחלה, איך כל זה קרה?

הכל התחיל בשנה ג', כשאודליה הביאה נציג מה-COUNSEL BRITISH למפגש היכרות בשלם, והוא פתח בפניי את הרעיון של לימודי תואר שני באנגליה. הוא הסביר שזה תואר שאפשר להתחיל ולסיים בשנה אחת, והרעיון קסם לי. קיימברידג' ואוקספורד היו האפשרויות המועדפות כמובן. המשכתי לשחק עם הרעיון במהלך השנה והחלטתי שמעניין אותי להמשיך במחלקה למזה"ת ולחקור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרגשתי שכדי לעשות את זה כמו שצריך, אני חייבת לצאת מהאזור שנייה, פיזית ממש, ולחקור מבחוץ. רציתי לקבל פרספקטיבה, לפגוש את BDS פייס-טו-פייס ולהבין איך הדברים נראים מבחוץ.

אוקי, ברור שהאפשרויות קורצות מאוד, אבל מאיפה האומץ והכסף לגשת לשתיים מהאונברסיטאות הטובות בעולם?

היה לי ברור שאני קודם כל הולכת לדרג א' ולא דרג ב', אנסה את הכי טוב ואראה מה יקרה. בדקתי גם את ה-איי-וי ליג באמריקה אבל הבנתי שבארה"ב אין באמת מסלולי תואר שני בלבד, אלא רק כחלק ממסלול משלוב לדוקטורט, שאורך כ- 5 שנים. היה נראה לי מטורף לצאת לזמן כ"כ ארוך, ואפילו שישנן מלגות, זה עדין יוצא יקר באופן שלא נראה כאופציה בכלל. באנגליה לעומת זאת אפשר לעשות רק תואר שני בשנה, הוא עולה כ-100 אלף ש"ח, שזה לא מאוד רחוק מאיתנו.

חשוב לדעת שיש גם המון אופציות למלגות. למעשה 60% מהסטודנטים הבנל"א מקבלים מלגה כלשהי. אני למשל, קבלתי מלגה כמעט מלאה. יש המון מידע בנושא שמונגש בצורה די נוחה וברורה עם כל ההסברים באתר של האוניברסיטה, רק צריך להתחיל לנבור ולהתכונן להרבה שעות שיטוט מול המסך. אגב, לא רק בעניין המלגות, צריך גם למצוא את התוכניות הרלוונטיות, להבין איזה מסמכים צריך להגיש, מתי ואיך כל התהליך עובד דורש המון שוטטות באתר של האוניברסיטה. בהתחלה זה היה המון מידע והציף אותי לגמרי, הייתי לבד בזה. היום אני יכולה בשמחה לנסות לעזור לסטודנטים או בוגרים שמתחילים את התהליך. חשוב לדעת שיש כל מיני קבוצות פייסבוק רלוונטיות עם המון מידע ואנשים ששמחים לחלוק אותו שכדאי להיוועץ בהן.

אחד הגילויים המשמעותיים למשל שהיו לי במהלך השוטטות ברשת, הוא שבניגוד לשיטה הנהוגה בארה"ב, במסגרתה לא צריך להגיש הצעת מחקר לפני הקבלה (מגבשים אותה רק במהלך שנה ב'), באנגליה הייתי צריכה לבוא עם הצעת מחקר מפורטת אחרי הרבה מאוד מחקר בנושא. זו אחת הסיבות שהחלטתי לעשות עבודה סמנריונית מורחבת בשנה ד', בה השתמשתי כבסיס להצעת מחקר שהגשתי לקיימברידג' ואותה חקרתי במהלך התואר השני. בהקשר הזה זה טיפ חשוב: אני מאוד ממליצה למי שמעוניין/ת להמשיך ללימודים מתקדמים בחו"ל לעשות עבודת תזה רצינית מאוד בשלם ולהשקיע בה (עליסה לשם הדוגמה  טסה לארה"ב וראיינה אנשים כחלק מהמחקר!), לדאוג למנטורינג מוצלח (כנ"ל, ד"ר דניאל גורדיס כמנחה במקרה הזה), ואז ולהתבסס עליה עבור הצעת המחקר לאוניברסיטה אחרי הגעה לרמת בשלות גבוהה מאוד. את הטפסים התחלתי למלא כבר בשנה ד', תוך כדי עבודה על התזה.

נשמע כמו כמו המון טיפים חשובים. בואי נרד שניה לשטח, ספרי לנו קצת מהמיץ של היום-יום, איך זה נראה ללמוד בהוגוורטס?

אז קודם כל זה הוגוורטס באמת. ג'יי קיי רולינג לא המציאה את ה-SETTING, היא פשוט תיארה אותו מצוין, כולל המועדונים – שפה קוראים להם קולג'ים, וחיי הקמפוס התוססים. מבחינת לימודים, באופן מפתיע אין כ"כ הרבה קורסים. היו לי שני קורסים בסמסטר א' ואחד בסמסטר ב'. כל סמסטר אורך 8 שבועות. זה אולי נשמע מעט, אבל מדובר בחודשיים שהם טירוף. למדתי לקורסים האלה כמו שלא למדתי לשום דבר בחיים שלי. התפיסה היא שהם לא צריכים ללמד אותך, הלמידה היא עצמאית. אין הרצאות פרונטיליות, רק סמינרים – דיון נוקב במשך שעתיים שלמות שמשתתפים בו 2-3 סטודנטים גג, עם יחס חניכה זהה לפעמים של סטודנטים-פרופסורים.

לקראת כל שיעור התבקשנו לקרוא כמה מאמרים, לנתח, לשאול שאלות, לעלות תהיות, ובאופן כללי לדעת אותם על בוריים ממש ולבקר אותם בצורה מקיפה ועמוקה. למדתי ימים שלמים לכל שיעור והתבקשתי ממש לצאת מעצמי כדי להביא רעיונות ביקורתיים ויצירתיים. מעבר לזה במהלך הסמסטר, האוניבריסטה שמה דגש משמעותי על חוויה הוליסטית – קורסים, סדנאות, פעילויות חברתיות שאת אמורה לקחת בהם חלק ועוד מלא התרחשויות נוספות.

אוקי, ועם בחווית החיים עסקינן, ספרי לנו איך זה להיות אישה דתייה נשואה בקמפוס אנגלי. במה זה כרוך? איך התמודד בן-הזוג?

כמו שציינתי, יש קולג'ים, שהם המסגרת החברתית, המנהלתית והלוגיסטית, אבל הלימודים מתרחשים ביחד עם כולם. יש מעטפת לוגיסטית מאוד נוחה ומאפשרת. מבחינת כשרות, זה באמת הקשה על החוויה החברתית, אבל למי שלא שומר כשרות מאוד קל להיות חלק מחיי הקולג'. בן הזוג במקרה הזה, אלעזר (הרב אלעזר יש לציין, ש.א.) ניהל בית יהודי במרחק שעתיים נסיעה, והיינו נוסעים לשם בשבתות. במהלך השנה הוא קיבל הצעה להיות הרב של קיימברידג' אז הוא עובד ממש פה, וזה גם אחלה עבודה וגם מקל על העניינים. יש כל מיני מודלים של בני זוג – לפעמים צד אחד באמת קצת מסכן ונאלץ להתפשר על עבודות זמניות וכו', אבל זה באמת אינדיבידואלי ותלוי בניצול הזדמנויות.

מה עושים עם כסף? איך מתפרנסים תוך כדי?

אז צריך לבוא באמת עם כמות מכובדת של חסכנות רק כדי לממן את הלימודים עצמ, הערכות כלכלית של נגיד 70-80 אלף שקל בשנה לזוג. רצוי כמובן, שהבנזוג ימצא עבודה, כדי לאפשר רמת חיים נאותה מעבר ללימודים. חוץ מזה אפשר גם לנסות לקבל מלגת מחייה (דינג דינג) של בערך 1000 פאונד בחודש שמכסה כמעט הכל. חשוב לציין שהגשת הויזה היא עניין יקר, אבל יש ליווי של האוניברסיטה בתהליך הבירוקרטי, מה שממש מקל על ההתנהלות.

אולי את לא באמת מקרה בוחן, אבל ספרי לדוברי העברית שפת-אם שבנינו איך מתמודדים עם האנגלית?

אין מה לעשות, צריך אנגלית טובה, טוחנים המון מאמרים. במסגרת הקבלה צריך לעשות מבחני אנגלית – TOFEL או IELTS ומבחן אמריקאי. את התזה לשלם כתבתי באנגלית וזה היה מאתגר, אפילו שיש לי אנגלית שפת-אם. אין ברירה, זה פשוט חלק מהתכווננות להיות אקדמאית. למי שמחפש/ת להתפתח בכיוון אני ממליצה בחום להתחיל להגיש עבודות באנגלית, ולנצל היטב את כל הטוב שאנני מציעה במרכז הכתיבה באנגלית.

אוקי, ולסיכום ספרי לנו קצת מה הלאה, בינתיים הסתיימה השנה ואת עדין שם. מה צופן העתיד?

אז במהלך החורף שנה שעברה התחילו לדבר איתי על דוקטורט, והבשילה אצלי ההבנה שזה הכיוון שלי לשלוש השנים הקרובות. בניגוד לארה"ב, זה ייצא סה"כ 4 שנים. להגיש דוקטורט זה אומר שצריך למצוא מנחה, להגיש הצעת מחקר שמראה על הכרות מעמיקה מאוד עם החומר, וכמובן להגיש ים של טופסולגיה. הצעת המחקר היא 3000 מילה שלקח לי חודש וחצי לכתוב. הם כמובן מבקשים לראות חידוש מחקרי, הכרות עם כל מה שנכתב אי-פעם על הנושא, ופיתוח של מתודוגלית מחקר. בינתיים זה הכיוון, הגשתי בחודש האחרון את כל הטפסים ואני מחכה לתשובות. אתם מוזמנים לפנות עם שאלות, ואני תמיד שמחה לעזור ולתת טיפים ועצות מועילות.

אז תודה רבה לעליסה האלופה על הראיון המחכים. אתם מוזמנים ומוזמנות להרים לה, לקנא בקול רם, ולאחל לה מלא מלא בהצלחה. סחתיין עלייך, גאות בך!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *