'נעים להכיר' עם יקיר רנבאום -מנהל קהילת הבוגרים של עמותת 'יד ביד'

והפעם בפינתינו הכר את הבוגר – יקיר רנבאום, כיום עובד כרכז קהילת הבוגרים של עמותת 'יד ביד'.


היי, אני יקיר רנבאום ממחזור ב' ממסלול מזרח תיכון ואסלאם – עובד מעל שנה בעמותת יד ביד (רשת בתי ספר דו לשוניים יהודים ערביים) כרכז קהילת הבוגרים, בן 29, גר בין אבו תור לעין כרם בירושלים.

ככלל התחום של מפגש אזרחי ישראלי-פלסטיני בין צעירים מעסיק אותי מלפני הלימודים בשלם ועד היום. בעבר עבדתי באגף הנוער של YMCA בירושלים ולפני כן הקמתי את קבוצת הנוער של שורשים-ג'ודור שבגוש עציון ומפגישה בין מתנחלים ופלסטינים עם רז קונס המוכשרת. ההתנדבות בפרוייקט "שכנות טובה" באבו תור (שנופר מובילה כרגע) עזרה לי עם הקפיצה אל תוך המים ורכישת נסיון. תחום הגישור ככלל מושך אותי, ובקיץ האחרון עשיתי קורס פרקטיקום בגישור (ותודה לאודליה על קורס הבסיס) שבעקבותו אני מגשר מוסמך ומקווה להתחיל להתנדב בגישור בקהילה בקרוב.

בשנה האחרונה עסקתי עם הבוגרים בין השאר ביצירת תרבות ומפגשי תרבות לצעירים לשם קידום השותפות היהודית ערבית והשוויון בחברה. מוסיף פה גם קטע ממגזין רשת דו לשונית לתרבות מקומית בשם "משמש" שבוגרים יצרו. תיהנו!

אגב, אני עוסק עכשיו במחקר על הקמת מסגרת של שנת מנהיגות\התנדבות\שירות\יג יהודית-ערבית ואשמח לטיפים מבעלי נסיון או לשמוע מאנשים שהרעיון גורם להם לקפוץ מהכסא בהתרגשות.

שאלות? דרישות שלום?
אני כאן!

איך הבנת שמה שאתה רוצה לעסוק בו זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

היי רונקה! נעים לפטפט. אז התשובה מורכבת ואנסה לענות בפשטות. גדלתי במשפחה שבה אהבת אדם ודאגה לאחר היו ערכים מרכזיים. גדלתי גם בגדה המערבית עם פחד קיומי מפלסטינים ואי הבנה בסיסית של הסכסוך. כשהתחלתי ללמוד ערבית ותרבות ערבית כדי להבין את הצד השני, גיליתי שאנחנו מנהלים בעזרת הצבא אוכלוסיה אזרחית, וגם שיש אין ספור פערים חברתיים ובעיות גם עם האוכלוסייה העברית בתוך ישראל. הרגשתי שכדי להרגיש שלם עם ההשתייכות שלי למדינה והמגורים כאן, אני חייב להיות פעיל בקידום היחסים היהודים ערבים כאן.

לדרייב המוסרי הצטרפה התחושה שאני יחסית טוב בחיבור בין אנשים וביצירת גשרים, ושזה תחום שאני יכול לתרום בו משהו ייחודי. גם האהבה שלי לשפות ותרבויות ומפגשים אנושיים שיחקה תפקיד משמעותי. בכלל העבודה עם אנשים צעירים היא מהנה, דינמית ומכריחה לשמור על גמישות ועניין בחיים ןלכן מושכת אותי.

קפצת בין מספר עבודות שכולן קשורות במידה כזו או אחרת לקשרים בין יהודים וערבים. מה למדת בתהליך? האם זה עזר לחדד או שבדיעבד לא היית מחפש עבודות רק בתחום הזה?

אז כולן קשורות אחת לשנייה אבל גם שונות מאוד והמעברים משקפים גם את ההתפתחות שלי.

העבודה בשורשים – ג'ודור הייתה מרתקת ונגעה לאוכלוסיות ספציפיות – מתנחלים ופלסטינים מהגדה. אם יחסי יהודים – ערבים זה פרינג' – שורשים זה הפרינג' של הפרינג' – וקשה לרוב לעיכול כמעט לכולם. הבנתי שחשוב לי להיות חלק ממשהו שיש לו אפשרות משמעותית להתפתח ולקבץ אנשים שמחפשים את השותפות, ושורשים לא היה המקום לזה. אבל הכרתי את האוכלוסייה הכפרית הפלסטינית.

ב YMCA הכרתי את מזרח ירושלים הייחודית לעומק, אבל העשייה שעשינו שנגעה לחיבור בין בתי ספר דרך אומנות (תיאטרון, קולנוע) הייתה יותר מידי שטוחה. חיפשתי את ההזדמנות להביא את העומק של המפגש היהודי ערבי עם חבורה מחוייבת לערכים, וההזדמנות הגיעה ביד ביד. המפגש היהודי – ערבי כל כך סבוך, שאני מרגיש איך אני בונה את עצמי שלב אחר שלב, ושמח על ההתנסויות המגוונות בתוך התחום.

איך התמודדת עם חיפוש העבודה אחרי התואר?

חודשיים אחרי סוף הלימודים המחלקה שלי ב YMCA התפרקה (ניהול בעייתי), והתחלתי לחפש עבודה באתרים באינטרנט. זה היה נורא, ומדכא. לקח לי זמן להודות בזה, אבל אחרי הלימודים והמתח בעבודה שהסתיימה, היה חסר לי שמחת חיים, וסקרנות, וכח פנימי מניע. שי אור האלופה הזכירה לי שהסכסוך כנראה לא ייסתיים מהר ושכדאי לקחת הפסקה. יצאתי לחודשיים להודו לחפש הנאה מהפשטות, סקרנות ושמחת חיים – ומצאתי. כשחזרתי כבר הייתי קורן, יצאתי לרחוב והייתי עם ראש פתוח – שאלתי אנשים רנדומאליים במה ה עוסקים וסיפרתי לכולם שאני מחפש עבודה.

הציעו לי לעסוק במסחר עם מדינות המפרץ, ולנהל בניית במות לאירועים, וכל מיני. בסוף השכנה שלי שפעם ראשונה שדיברנו אחרי 5 שנות שכנות הייתה כשאמרתי לה שאני מחפש עבודה – מסתבר שהיא בוועד המנהל ביד ביד והיא העבירה את קורות החיים שלי ישירות לבוס שלי היום. הסקרנות משתלמת, והרבה יותר כיף לצאת לעולם מהדיכאון של הפייסבוק.

איך הגעת להיות רכז קהילת הבוגרים של 'יד ביד'?

אז כאמור – באופן די רנדומאלי מפנייה לשכנה – שהייתה מנהלת אגף גיוס משאבים בעמותה – וסיפרתי לה שאני מחפש עבודה, כשהיא שמעה איזה תחומים מעניינים אותי היא אמרה לי שיש לה את העבודה המושלמת עבורי – והיא צדקה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *