'נעים להכיר' עם טל אלפי מנהלת תחום אקטיביזם במרכז הבין תרבותי

25 ביוני 2020 ראיונות

והפעם בפינתינו הכר את הבוגרת – טל אלפי, כיום עובדת כמנהלת תחום אקטיביזם רב-תרבותי במרכז הבין תרבותי בירושלים.

בתמונה: עם האריות בגן החיות, הכי קרוב כנראה שנגיע לתאילנד השנה...


הי כולם!

למי שלא מכיר – קוראים לי טל אלפי, בוגרת מחזור ג בבפ"י. אני גרה בכפר אדומים, נשואה לעוז ואמא של נוה שהוא כבר אוטוטו בן שנתיים! כאילו עוד 3 חודשים, אבל מי סופר 😊

במהלך התואר ריכזתי במשך שנתיים את פרויקט "מסביב למדורה". דומה בקונספט לזיכרון בסלון, רק שכאן "מייסדי המדינה", אנשי ונשות דור תש"ח סיפרו את החוויות שלהם סביב המדורה בל"ג בעומר ברחבי הארץ.

אחרי שחזרתי מחופשת לידה חיפשתי משהו קצת יותר רגוע וריאלי לחיים, וגילה רוקמן חיברה אותי למיכל שילאור שעבדה במרכז הבין תרבותי (חלקכם בטח הגיעו לשם במסגרת אחד הסיורים עם גילה). התקבלתי לעבודה לרכז את פרויקט "יום ירושלמי" לארבעה חודשים. אחרי שנגמר הפרויקט נשארתי במרכז והחלפתי את מיכל שיצאה לחופשת לידה, שבסוף לא חזרה אז ההחלפה הפכה לקבועה.

אז היום אני עובדת כבר שנה וחצי במרכז הבין תרבותי לירושלים. בטייטל אני "מנהלת תחום אקטיביזם רב-תרבותי", מה שמאוד מקשה עלי לענות על השאלה "אז מה את עושה בחיים?", כי בפועל, תחת הכותרת של "אקטיביזם" ו"רב תרבותיות" אני יכולה להכניס בערך כל מה שבא לי לעשות.

אז מה אני עושה בעצם?
העבודה שלי מתחלקת לשלושה תחומים מרכזיים (אני אפרט יותר לעומק בתגובות..) – ליווי אקטיביסטים וניהול יום ירושלמי ושבוע סובלנות, ליווי תהליכי שותפות עמוקה בין עירייה ותושבים, ותחום חדש שאני בונה לאחרונה – גיוון והכללה בעסקים ירושלמים. אני לומדת המון על תהליכים קהילתיים, ניהול פרויקטים, גישות בניהול סכסוכים ובגישור, ובעיקר פוגשת ומכירה המון אנשים סופר מעניינים. נשמע קצת אמורפי כל העסק, אז תרגישו חופשי לשאול שאלות וכך אני אדע מה מעניין ועל מה לפרט.

טל! איזה כיף שהסכמת להצטרף. בואי נתחיל בכך שתספרי לנו קצת על המרכז הבין תרבותי, וקצת יותר בהרחבה על התפקידים השונים שלך בתוך התפקיד שאת עושה כרגע.

ירושלים היא אחת הערים עם החברה האזרחית הכי חזקה ודומיננטית שיש בארץ. קיימים כאן למעלה מ-50 ארגונים שעוסקים בסובלנות, רב תרבותיות, חיים משותפים וקשרים בין אוכלוסיות. נוסף אליהם יש עוד עשרות אם לא מאות אנשים פרטיים שעוסקים בתחומים האלה.

לפני כמה שנים קמה "קואליציית הסובלנות" – קואליציה של עשרות ארגונים שפועלים יחד לקידום הסובלנות במרחב הירושלמי, ביניהם – כולנא, ליסאן, בליבה חומה, רשות הרבים, דרך שירה בנקי, ישיבה מזרחית (!), ועוד המון. כמי שנולדה וגדלה בירושלים, ידעתי שיש המון עמותות ואקטיביסטים שפועלים בעיר, אבל ממש לא הכרתי את העושר המטורף הזה שקיים כאן. כבר בחודשים הראשונים של העבודה הכרתי עשרות אנשים מדהימים שעושים כלכך הרבה טוב בעיר הזאת. ויש גם לא מעט חברה בשלם בתוך המרחב הזה 😊 העשייה של כל האקטיביסטים והארגונים קיימת לאורך כל השנה, וביום ירושלמי ושבוע סובלנות יש ריכוז של כולם יחד, שזה מדהים לראות 80 אירועים שונים שמתקיימים למשל ביום ירושלים עצמו ברחבי העיר, שכולם יחד נותנים טון מעט אחר ממה שהתקשורת כלכך אוהבת להראות כשמדובר בירושלים.

איך המגזר העסקי יכול להרוויח מכשירות תרבותית? האם זה משהו שעסקים יהיו מוכנים לשלם עליו?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *