מה לעשות עם משבר הקורונה

אחד האתגרים המרכזיים בנגיף הקורונה הוא שאיננו יודעים היכן אנחנו עומדים עכשיו. לוקח יותר משבוע על מנת שנבין מהו מספר הנדבקים החדשים היום וכיצד נראית עקומת החולים בפועל. במקרה של הכלכלה, העקרונות דומים. כשיגיעו המספרים החדשים לגבי מפוטרים ועובדים שהוצאו לחל"ת וכשברשות המיסים יסיימו להכין את הדו"ח הבא על הכנסות המדינה, נבין עד כמה המצב מאתגר.

כל מה שידוע כרגע הוא שהמספרים הולכים ותופחים. הבורסה בנפילות, אך יש להן עוד לאן ליפול. S&P 500 השלים ירידה של כ-25% משיא של 3,200 נקודות ל 2,300 בסיום המסחר אמש. בהנחה שהעולם הולך לקיפאון, סביר להניח שהחלק הרע עוד לפנינו.

אני לא מתכוון להפחיד – להיפך. אני מנסה לשקף את המצב על מנת לחזק כך שנבין את ההזדמנויות הטמונות בשעה זו. לפני החיזוק יש להבין את המשמעויות. אל מול מצבי קיצון כמו קריסת המערכת הפיננסית, אין לנו הרבה איך להתכונן. מאידך, יש לנו הרבה מה לעשות לגבי דברים אחרים. אילו היה פורץ משבר שכזה לפני עשרים שנה, סביר להניח שהיינו מוצאים את המשק משותק לחלוטין. התפתחות האינטרנט והמסחר המקוון מאפשרים לנו להמשיך ולקיים שגרה מקרטעת ביותר, אך קיימת. לצד זאת, המצב שבו כולנו סגורים בבתים ובישובים מייצר גם הזדמנויות.

קודם כל, ברמת המשפחה והקהילה. אנחנו ביחד ותלויים זה בזה. אותה קרבה שהלכה ונחלשה הופכת עכשיו לרלוונטית יותר. מבחינה אישית, זאת הזדמנות להינות מהקרבה המשפחתית באינטנסיביות שנשתכחה מאיתנו במציאות המודרנית. מה זה יעשה לנו? אולי יפתחו לנו דברים שאף פעם לא חשבנו שיהיה לנו פני אליהם. ומה באשר לקהילה? הפתגם "טוב שכן קרוב מאח רחוק" לפתע מקבל יתר תוקף. המקום שלנו בתוך הקהילה גם הוא נמצא בבחינה, ואיתו הזדמנויות חדשות.

ומה באשר לתחום הכלכלי? במפגשים שזוגתי היקרה ואני עושים על כלכלת המשפחה, אנחנו נוהגים להדגיש את החשיבות של מודל "הכוס הנוזלת". אם יש אנשים שנכנסים למינוס כשבחשבון העו"ש שלהם יש פחות מ-0 שקלים, הרי שמבחינתנו הכניסה למינוס היא כניסה לתחום שמתחת לסכום הביטחונות שלנו. מהו אותו סכום? לפחות שלושה חודשים של מחיה (כלומר, הסכום שאתם מוציאים בכל חודש ממוצע כפול 3). מי שנכנס עם אותו מרווח למשבר, קנה זמן יקר שיאפשר התסגלות נוחה יותר. אם יש לכם עבודה עדיין, עשו מה שניתן על מנת לבנות את אותו מרווח. מדובר בכרית ביטחון חשובה במיוחד בהתחשב בעובדה שהרבה מערכות ביטחון אחרות עלולות שלא לספק את הסחורה. האם המדינה תוכל להמשיך לשלם למשל דמי אבטלה באותה רמה? אין לדעת.

ומה הלאה? המומחים צופים שלאחר בלימת הגל הקרוב העניינים יחזרו מעט לשגרה, אך ככל הנראה צפוי גל נוסף. התרחישים האופטימיים לגבי חיסון מדברים על לפחות שנה עד שזה יהפוך זמין. גם אז לא בטוח שאותו מצב יסתיים. מה שכן ברור הוא שמדובר במצב שרוב האוכלוסייה יכולה לחיות איתו, גם אם באופן מוגבל. לכן, ניתן לצפות בודאות גבוהה שאנחנו נכנסים לתקופה של שינוי הרגלים. כמו כל שינוי מהיר מידי, מלווה בו כאב גדול. אלא שמי שיודע לתפוס את העידן אליו נכנסו בזמן, עתיד לצאת מהמשבר כשהוא מהווה חלק מהמוסדות שעליהם נשען העולם שלאחר המשבר.

לאלה מאיתנו שלא מפרפרים מסביב לשעון, ובודאי למי שנמצא בבית ללא עבודה, יש די זמן לחשוב. בנוסף, הצרכים החדשים שנובעים מהמצב מתחדדים, ויש לקחת אותם בחשבון. אותם צרכים וכאבים הם ההזדמנות של יזמים לתת מענה בעידן החדש. עידן שהוא מחד משפחתי קהילתי יותר ומאידך גלובלי בזכות האינטרנט. מצווה עלינו לשמור מרחק מאחרים, ומאידך אנחנו יותר קרובים לשכנינו מאשר היינו קודם. מדובר במצב חדש ומוזר שלצד הקשיים, מייצר הזדמנויות. זה הזמן שלנו לחשוב ולעשות – לחשוב על הדרך לענות על צרכים החדשים ולייצר את הפתרונות החדשים. בנוסף, זה זמן שבו קל לגייס אנשים טובים ופשוט יותר לדבר אל החלק הנעלה שבאדם.

ומה הדרך הכי בריאה להתחיל? דבר ראשון, לנקות את הרעשים. מעבר להודעות משרד הבריאות, החיבור לחדשות אינו מועיל לנו. הרשתות החברתיות, ככל שהן במה להיגגים, גם הן רלוונטיות פחות לאותו צורך. זה הזמן להפנות את הקשב שלנו למקומות אחרים שיאפשרו לנו צמיחה.

ומה בבית? אין לי עדיין ילדים, אבל אני מאמין בכלל שתקף גם לגביהם וגם לגבינו כמבוגרים: אנחנו זקוקים לשגרה. המשמעת העצמית חשובה יותר עכשיו. אנחנו צריכים לבנות את הלו"ז של המשפחה שלנו והבית שלנו ולעמוד בו. חלוקת משימות ולו"ז קבוע היא מפתח לשמירה על שפיות וגם להצלחה.

לבסוף, חשוב להיות אופטימיים. יכול להיות שתוך מספר חודשים או שנה וקצת כבר נחזור לשגרה. אם ננצל את הזמן הזה היטב, נהיה יותר טובים. משבר הוא מקום הלידה. הכאב מלווה אותו, אבל הוא מביא איתו חיים חדשים לעולם. שנדע ליילד ולהיוולד בשעה הזאת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *