למה לעבוד בזה?

השאלה הכי חשובה שאדם צריך לשאול את עצמו, כשהוא עומד לפני משרה חדשה או מטלה בעבודה היא למה הוא עושה את זה

מכירים את זה שעבודה היא בעצם קריירה והיא מעניקה לאדם הרבה מעבר ללחם ומלבוש – זו ההזדמנות למימוש פוטנציאל, פיתוח כישורים, גדילה, צמיחה ועוד. במסגרת שוק העבודה האנושיות שלך מתממשת במלוא הדרה אתה פעיל, יצרני, יצירתי וסמכותי. שם סוף כל סוף אתה פוגש את 'התכלס' המיתולוגי, זהו זה העולם האמתי, שמגלה מה אתה באמת שווה, לא הפינוקים של אבא ואמא מהילדות, ולא החממה של תקופת הלימודים.

מה עושה אדם כשהוא מרגיש שהלך הרוח הזה זר ומוזר לו, ואולי אף נחווה עבורו כאשלייתי עם גוון פתולוגי עדין. וודאי שקל להסכים, שמשרות מסוימות (המוצלחות והמכניסות שבהן, הבנאליות מתיישנות מהר למדי אני מניח) מפתחות כישורים אנליטיים, אישיים, מעשיים ואחרים. אבל רגע, מה הערך של כל אותם כישורים בעצם? האם כישורים הם לא כלים במהותם, שמקבלים את הערך שלהם מהתכלית שלטובתה רותמים אותם? האדם איננו ארגז כלים והוא איננו נמדד על פי סך הכישורים שהוא מחזיק בהם.

לתחושתי, דבר אחד עקרוני ומשמעותי יותר נעדר כמעט לחלוטין משוק העבודה הקיים כפי שאני מבין אותו. אם אתם יכולים לשאת מינון קל של פלצנות, אפשר לקרוא לאיכות הזו 'ידיעה עצמית', כמחווה למשפט שהיה חקוק בשערי האורקל מדלפוי (שמצורף בתמונה). רוצה לומר בכך שזוהי עצם היכולת להעמיק את ההבנה בהוויה ובקיום. לא רק לפעול על פני השטח שלו אלא לחשוף ולקלף את שכבותיו בניסיון לחוש איזו ליבה נסתרת שמפעמת מבעד לכיסויים.

להבנתי, בקשת האינטימיות הזו עם ההוויה והקיום היא אחת הסיבות שדחפו רבים מאתנו מלכתחילה אל הלימודים ב'שלם' ואולי גם מה שצבע את תקופה הזו בצבעים הייחודיים, של חיפוש חקירה וגילוי. את התהליך הזה, אתה מתבקש לנטוש יחד עם הגעתך הרשמית והסופית לבגרות והיציאה לשוק העבודה. אנשים מפנימים את האתיקה החדשה הזו של שוק העבודה בצורה עמוקה עד כדי כך, שאותה התקופה שבמהלכה ניסית לגעת במהות נראית לפתע רומנטית ומנותקת.

על כל פנים, עבורי לפחות, האתגר שמציב בפני שוק העבודה (ויש לציין שנכון לכתיבת שורות אלו אני מחזיק ביותר ממאה אחוזי משרה) הוא לא לנטוש את חיפוש המהות אלא לנסות לממש אותה גם ודווקא במסגרת הדברים שאותם אני נדרש לעשות. במילים אחרות, לא רק 'לפתח כישורים' אלא להפוך ככל יכולתי את האתגרים והדילמות שמזמן לי היומיום לאמצעי עבור גילוי וטרנספורמציה. לנסות ולראות את השאלות הקיומיות הגדולות, או האתגרים האתיים שמבעד ליום יום שהמשרה מזמנת. אולי.

למרות החשיבות הרבה של משרות, קריירות וכו, אסור לשכוח מה עיקר ומה טפל. אני חושב שהתביעה הזו היא איננה שיגעון של אדם פרטי, כולנו צריכים לשאוף ולחתור לעיסוק בתחום ובאופן שמאפשר לנו להמשיך ולחוש את 'ליבת הדברים' שאולי פעם חשנו.

אני רוצה להציע את צורת החשיבה הבאה, השאלה הכי חשובה שאדם צריך לשאול את עצמו, כשהוא עומד לפני משרה חדשה או מטלה בעבודה היא למה הוא עושה את זה. ולא להסתפק במן למה שטחי וריק כזה של 'זה הדבר הטוב לעשות' אלא לחפש אחר הלמה שהוא חזק מספיק כדי להניע אותך לפעולה, ולהעמיד אותך בסיטואציות מורכבות. אני חושב שלמצוא את הלמה הזה, זה לא פחות חשוב מכישורים (שלהבנתי נידונים בקבוצה הזו די והותר) לא רק לנו כמעוסקים, אלא גם למעסיקים עצמם. קרה שהתקבלתי לעבודה גם כשהייתי קצת אנדרקוולפייד או שהלכתי נגד עמדות הבוסים שלי. כל זה מתאפשר רק כשיש למה משמעותי, שלדעתי אי אפשר לזייף, ואי אפשר להמציא אותו ברגע אחד אלא לנסות לחשוף אותו בתוכך איכשהו. מיותר לציין שהלמה במוקדם או במאוחר יסבך אותך גם בצרות. קיצר זה הכול חוזר לזה, לא משרות, לא קונקשנים ולא כישורים. מי אתם רוצים להיות ולמה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *