מה עושים עם תואר במדעי הרוח?

כל סטודנט/ית שלומד/ת תואר במדעי הרוח, וגם כל בוגר/ת – מכיר/ה את השאלה: אז מה עושים עם זה?!  שאלה מטלטלת שגורמת לכולנו קצת לשכוח מה המטרה האמתית של שלשמה אנחנו רוצים ללמוד.

כמה מילים לציון סיום שנת הלימודים, ושניה לפני שהמסיימים הטריים משתחררים על התנהגות טובה (וסמינריונית עם הערות שוליים כתקנן):

לא פעם, ולאחרונה יותר מתמיד, מחלקת רישום וקבלת תלמידים משסה בי מועמדים המתעניינים בלימודים במרכז שלם. הם מגיעים אלי כדי שאני אסגור להם את הפינה המקצועית/התכליתית/ ואתן את התשובה לשאלת מיליון הדולר: מה עושים עם התואר הזה?! במקביל אני עוברת עם סטודנטים ובוגרים את מסלול החתחתים שבו הם מתייסרים, דופקים את הראש ותוהים: אז באמת מה אני הולכ.ת לעשות עם התואר הזה?!

אז זה נכון שבוגרות ובוגרים נשבעים שחלק גדול מהערך המוסף שהם מביאים לתפקידים שלהם מגיע בזכות הלימודים ב'שלם'. אבל את המועמדים שמתייעצים איתי אני מזהירה – את האסימון הזה לא פודים כל כך מהר. לא לומדים באקדמיה מקצוע. לא לומדים ב'שלם' מקצוע. וספק אם יום אחד נוכל למתוח קו ישר בין הלימודים ההומניסטים למשהו יישומי. ובכלל השאלה היא לא "מה אני הולכ.ת לעשות עם התואר?"

נורית זרחי (הצינית הנפלאה) כתבה סיפור על מכשפה שמסיימת את ״לימודי התואר״ שלה :

כְּשֶׁאָמוֹרִי אַשִּׂיג אָטוּסָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה, גָּמְרָה אֶת לִמּוּדֶיהָ, הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהִבָּחֵן. הַמְּנַהֵל הֵנִיחַ לְפָנֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מַזְלְגוֹת וְאָמַר לָהּ: "עַכְשָׁו כַּשְּׁפִי אוֹתָם. אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁלָּמַדְנוּ מָה הַדָּבָר שֶׁנָּחוּץ בָּעוֹלָם: מַשֶּׁהוּ חָזָק, מַשֶּׁהוּ מָהִיר, מַשֶּׁהוּ קָנִי, מַשֶּׁהוּ מָכִיר."

ספוילר:  כל עוד היא מנסה לפדות את מה שלמדה לתכלית כלכלית היא נכשלת כישלון חרוץ. לימודים בהעמקה הם לא משהו ״קני״ או ״מכיר״, וההחלטה ללמוד מדעי הרוח/לימודים הומניסטיים היא לא בחירה שבסופה יש שורת רווח והפסד, אלא משהו אחר עם מילים גדולות כמו משמעות וחיים ובני אדם.

אז בקשה קטנה ממני אליכם: בבקשה קצת סבלנות, קצת אורך רוח.

וברכה גדולה וקיטשית ממני לכל המסיימים במשפט הסיום של הסיפור

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *