יוקרה תעסוקתית

וידוי

חשוב לנו לדעת שאנשים מחזיקים מהמקצוע שלנו. דימוי יוקרתי של עצמנו חשוב לנו. בגלל שמביך להודות בזה – הרי אנחנו אנשים חושבים וביקורתיים וערכיים ולמודי פילוסופיה ולכן די קל (לנסות) להדחיק את הסיפור הזה, ולייחס להילה היוקרתית של מקצוע ותעסוקה, שיקוף של ערך אמיתי.

מה זה יוקרה תעסוקתית?

בתור בת לרופא, אני נוטה להשוות כל מקצוע בעולם לרפואה. לתומי חשבתי שזאת רק שריטה שלי, אבל מסתבר ש-85% מהאוכלוסיה מדרגים רפואה בתור אחד המקצועות הכי יוקרתיים שיש. קל להבחין שהיום אחד המקצועות הכי יוקרתיים בשוק הוא בעולם ההייטק ככלל, ותכנות בפרט. הדירוג של מקצוע כיוקרתי נובע משקלול של כמה אלמנטים שונים, כשלרוב, ישנו איזון בין הכנסה, לבין מידת ההשכלה שנדרשת בשביל מקצוע מסוים. גישה אחרת לוקחת בחשבון גם את מידת התועלת של המקצוע לעולם (אפשר לקרוא לזה גם משמעות), ולכן תדרג רופאים במקום גבוה יותר מאשר עורכי דין ובמדינות מסוימות מכבי אש מעל אקדמאיים.

לכאורה דירוג היוקרה התעסוקתית אובייקטיבי וקיבלתי רשות לא ללכת לטיפול פסיכולוגי בגלל האובססיה שלי לרפואה – הרי כולם חושבים שרפואה זה המקצוע הכי יוקרתי בעולם. ומה עוד מועיל לכולם כמו הצלת חיים?

כמו בובה על מריונטה

טים אורבן, בעל הבלוג המעולה Wait but why טוען שרבים מאיתנו בוחרים במהלך קריירה והחיים בכלל, על בסיס מה שהוא מגדיר 'בובנאי' (לא להתבלבל עם בוב הבנאי), מפעיל מריונטות. כלומר, אנחנו המריונטות בסיפור, ואת כולנו מפעיל מישהו בסביבה הקרובה שלנו. הרבה פעמים אותו מפעיל יהיה אחד מההורים, בן/בת זוג, או אפילו בעל הדעה השולט בקבוצת החברים הקרובה אלינו – מישהו שאנחנו מאוד תופסים ממנו וממה שהוא חושב, עד כדי כך שהוא כמעט מנהל את חיינו. לפי מה שאותו מפעיל חושב, אנחנו עושים הרבה מההחלטות החשובות בחיים שלנו. זה יכול להיות בהקשר התעסוקתי , זה יכול להיות בחירת בן זוג, זה יכול להיות כל דבר, והכל כדי לרצות את אותו בובנאי. אני חושבת שזה נכון במידה רבה, והבעיה אפילו יסודית יותר – אנחנו ממש מאמצים את דרך החשיבה החיצונית, והופכים אותה לשלנו, ככה שגם אם אותו אדם נעלם מהתמונה, אנחנו עדיין נפעל באותה צורה גם אם הוא לא שם כדי להיות מרוצה מאיתנו בסוף.

שורה תחתונה: לפעמים אנחנו נמשכים למקצועות ועיסוקים שונים אך ורק בגלל שהחברה אומרת שהם טובים, גם אם הם לא מתאימים לנו בכלל. מעולם לא התעניינתי בביולוגיה, ובכל זאת התלבטתי במשך שנתיים אם ללכת ללמוד רפואה. מעולם לא התעניינתי במיוחד במחשבים, ואני מוצאת את עצמי מתלבטת מדי פעם אם ללכת לקורס תכנות.

אוקיי. מה עכשיו?

קודם כל, אני חושבת שזה נושא מושתק שאנחנו קצת נבוכים לדבר עליו ולייחס לו חשיבות, ולכן מצד אחד אנחנו לא מדברים עליו ומצד שני אנחנו מונעים ממנו. קיים כזה דבר יוקרה תעסוקתית, קיימת תפיסה שלנו לגבי מקצועות שווים יותר ושווים פחות, ובין אם היא בגלל לחץ חברתי כללי ובין אם זה בגלל ההורים שלכם. בסופו של דבר, אנחנו מושפעים מתפיסת היוקרה הזו.

אני לא רוצה להגיד שהאלמנטים שמרכיבים יוקרה תעסוקתית הם לא חשובים. הכנסה, השכלה, משמעות – כל אלה מרכיבים קריטיים בכל מקצוע שתבחרו. אבל זה מה שהם, מרכיבים. וצריך להכניס אותם לפרופורציות.

אין לי פתרון לסיפור הזה של יוקרה מקצועית ולהטייה שהיא יוצרת. הטענה שלי היא שיוקרה תעסוקתית, משקפת איזושהי הילה למקצוע שמאפילה על מרכיבים שחשובים לנו יותר, פשוט כי אנחנו לא מודעים אליה ולא לוקחים אותה בחשבון. ההילה הזאת מנסה לספק איזשהו מימד אובייקטיבי לדירוג של מקצועות, אבל בפועל – לכל אחד מאיתנו חשובים דברים אחרים. בתוך המרכיבים שאנחנו מנסים לאזן ביניהם כשאנחנו בוחרים מקצוע, נמצאת גם היוקרה המקצועית, אבל לא פחות חשוב מזה זה לעבוד במשהו שאנחנו אשכרה טובים בו, או מתעניינים בו, או שסביבת העבודה נעימה לנו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *