הבוס הוא הלקוח

במהלך הלימודים שלי במרכז שלם, כיוונתי לקריירה בתחום החינוך. עשיתי במהלך התואר תעודת הוראה במכון כרם, את רוב עבודותיי בתואר כתבתי על נושאים חינוכיים ובאופן כללי הקריאה העיונית שלי התמקדה בכתבים על פילוסופיה של חינוך. כשסיימתי את התואר, התחלתי לעבוד כמנהל של תוכנית חינוכית במכינה קדם צבאית. מכאן ואילך: בעיקר תלונות וביקורת.
השכר שהציעו לי? לא משהו (בדיעבד די טוב האמת). הליווי שקיבלתי? אוי ואבוי. המבנה הארגוני? לא ברור איך המקום עומד. הניהול של הבוס? הבנתם.
בין אם הארגון טוב או לא, הבעיה הייתה בראש ובראשונה בי: הייתי יהיר, ביקורתי מדי, ואימצתי גישה בעייתית מאוד בעולם העבודה בכלל, ובעבודה ראשונה בפרט. נכשלתי בלהבין עקרון אחד בסיסי במערכת היחסים עם מקום העבודה שלי: אני עובד אצלם, ולא ההפך. הבוס שלי הוא לא אבא ואמא שלי, אלא לקוח. מוטלת עליי אחריות לספק את הערך הגבוה ביותר עבורו ועבור הארגון ששכר אותי.
כשאני חושב על עצמי, אני חושב שסטודנטים של שלם באופן כללי עלולים להיות פגיעים במיוחד למלכודת הזו. נעבור על העובדות:
  1. המרכז האקדמי שלם עושה מיון קפדני, ואכן מחפש את הטובים והמוכשרים ביותר.
  2. הוא נותן תנאים שכנראה אין שני להם מבחינת יחס אישי ודאגה להיבטים נוספים מלבד האקדמיים: חברתי ואדמינסטרטיבי (מי שהמשיך לתואר שני באוניברסיטה יעיד על כך).
  3. הוא אומר בריש גלי ובאופן עקבי לסטודנטים שלו שהם הולכים להגיע לתפקידים הבכירים ביותר במשק הישראלי.
  4. תואר במדעי הרוח בכלל, ובמרכז שלם בפרט, הוא (בין היתר) תרגיל מתמשך בחשיבה ביקורתית.
מה שמתקבל מתנאים אלו הם אנשים מוכשרים הרגילים לקבל שירות מעולה מכל הסובבים אותם, עם יכולת חשיבה והתבטאות גבוהים מהממוצע, ובעלי תחושה שהם מביאים איזו בשורה לעולם. מבלי לערער כלל על החשיבות של הדברים האלו, המפגש עם חוקי הפיזיקה של עולם העבודה עלול להיות מכאיב: אף אחד לא אוהב התנשאות ותלונות, בטח לא המנהל שלכם.
לדעתי, אם מצאתם את עצמכם מתמרמרים על מקום העבודה שלכם תוך כדי התואר (או אחריו), כדאי לחשוב על כך שעבודות ראשונות הן מדרגה בסולם. הן הזדמנות ליצור קשרים, לפתח מיומנויות, להתנסות ולחדד את הכיוון המקצועי הייחודי שלכם, ולהוות במידה הצורך את קרש הקפיצה שלכם לתפקיד הבא. בדיעבד, הייתי מפיק הרבה יותר מהעבודה הראשונה שלי אם הייתי עוסק יותר בחשיבה על פתרונות יצירתיים לשלל הבעיות שעלו מאשר להתבאס עליהן – זה היה מפתח יותר את היכולות שלי ומקדם את הארגון בו זמנית.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *