ברבור שחור

הקורונה זה לא אירוע חריג. לא להסיק מסקנות מהמשבר הנוכחי זו עצלנות מחשבתית, ופספוס הזדמנות לשינוי תפיסות עומק שלנו על החיים.

בהתחלה חשבתי שזה הכי הגיוני בעולם שאין מדיניות ברורה של הממשלה בכל מה שנוגע למגפות שמתפרצות בצורה עולמית. מי יכול היה לצפות דבר כזה? כל כמה זמן קורים אירועים בכזה סדר גודל היסטורי? אחר כך התחילו לטפטף הידיעות שתכלס, ביל גייטס הגאון כבר מדבר על זה שנים, ושהיו דו"חות שפירטו בדיוק איך הסארס בעטלפים עשויים להגיע יום אחד דרך צלחות המרק של הסינים עד למגיפה שמכניסה אותנו לסגר.
כלומר, שאת כל הדברים האלו אפשר היה לצפות מראש.

ברבור שחור

כפי שאתם אולי זוכרים משיעורי פילוסופיה, בעבר היה נהוג לחשוב שקיימים רק ברבורים לבנים, בגלל הסיבה המאוד פשוטה שבאירופה – היו רק ברבורים לבנים. כשנמצא הברבור השחור באוסטרליה, התגלה הכשל המחשבתי שבתוכו רובינו חיים: זה שאנחנו רגילים שמשהו מסוים עובד בצורה מסוימת, זה לא אומר בהכרח שכך יהיה תמיד. אנחנו מכירים את הכשל הזה גם בניסוח חוקים לוגיים בפילוסופיה, וזאת בדיוק הבעיה עם אינדוקציות.

אנחנו משתמשים בתבניות מחשבתיות כדי להצליח לקבל החלטות בצורה מהירה ויעילה. אבל הפילוסוף נאסים טאלב, מחבר הספר 'ברבור שחור', 'בלתי שביר' ועוד, מצביע על כשל מהותי בהסקת המסקנות שלנו: מתוך ההרגל והניסיון אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לקראת מה אנחנו הולכים, בהתבסס על העבר. אחת הבעיות שלנו היא שלא הפנמנו כלל בסיסי ביותר, דווקא מתוך ההתבוננות בעבר: תמיד יקרה משהו שלא ניתן היה לחזות אותו. כלומר, הבלתי צפוי הוא דווקא צפוי מאוד. תמיד יקרו דברים שישנו לחלוטין את המקום שבו חשבנו שאנחנו נמצאים עד עכשיו, שאם רק היינו מודעים לזה שהם עשויים להתרחש, אפילו בלי דעת מה יהיה האופי שלהם, היינו נמצאים במקום הרבה יותר טוב כשהם קורים.

טאלב מאפיין שלושה קריטריונים לאירועים שהם ברבור שחור:

  1. אירועים נדירים וחריגים שנמצאים הרבה מעבר לטווח הציפיות הרגילות שלנו.
  2. אירועים בעלי השפעה רבה וארוכת טווח.
  3. אירועים שבדיעבד אפשר להסביר אותם בכל מיני דרכים, ולכן יש תחושה שאפשר היה לחזות את האירוע מראש – ולהימנע ממנו או להתכונן אליו בצורה טובה יותר.

הדוגמאות שטאלב מביא הם אסון התאומים, הצונאמי הראשון, האינטרנט ועוד. מעניין לציין שטאלב התראיין בחודש האחרון ואמר שהקורונה דווקא איננה ברבור שחור, בגלל שמגפה עולמית נצפתה מראש באינסוף תרחישים (הוא עצמו כתב על כך בספרו), ולכן לא מדובר על חכמה שבדיעבד. קורונה היא ברבור לבן, כי מגיפה היא דבר מוכר ולא חדש, ובהתחשב במציאות הבינלאומית היה צריך להבין מה פוטנציאל הסכנה שלה.
ובכל זאת, התחושה היא שהקורונה היא אכן ברבור שחור שכזה, או לפחות שהיא גרמה לקריירה שלנו להיתקל לראשונה בסיטואציה שרובנו בכלל לא העלינו על דעתנו שהיא אפשרית. טאלב גוזר מסקנות מהתאוריות שלו לכיוון של השקעות ורווחים כלכליים במצבי משבר, אבל בבסיס התיאוריה שלו עומדת המלצה ברורה:

הפכו את עצמכם לבלתי שבירים.

באופן אינטואיטיבי, אנחנו מבינים שאותם 100,000 דולר שהרוויחו מהמר ורופא שיניים הם לא אותו דבר. לכאורה הרווח של רופא השיניים נתון להרבה פחות אקראיות ואפשר להסתמך עליו, לעומת הרווחים השבירים והחמקמקים של מהמר. הבעיה היא שבדרך כלל, חוץ מברגעי חסד – אם יורשה לי להגיד – כמו הקורונה, אנחנו לא מודעים לשבריריות של רופא השיניים וכל נושאי המקצועות היציבים, ושוכחים שגם הם שחקנים במשחק הימורים. אפילו הכישורים היציבים ביותר במשק תלויים בעוד גורמים, וגם אם מקדם הסיכון של מקצועות מסוימים נמוך ומאפשר לנו לחיות כאילו שום דבר לא משתנה אף פעם, האמת היא שדברים זזים. בסוף בסוף, באופן וודאי – משהו ישתנה גם אצלנו, ואנחנו לא יודעים מראש מאיזה כיוון זה יכול להגיע. הקטע הוא שמי שחושב שהוא נמצא בנתיב בטוח, הרבה פחות מוכן למפלה פוטנציאלית מאשר אותו מהמר כפייתי שרואה מול העיניים את הסיכון באופן מתמיד ונערך אליו.

מה זה אומר?

זה אומר שמראש, כשאנחנו מתכננים את הנתיב שלנו בחיים, בהשקעות כלכליות בדיוק כמו בהשקעות מקצועיות – צריך להתכונן לאירועים שהם ברבורים שחורים. אירועים שיכולים לשנות בצורה קיצונית את הדרך שבה אתם עובדים (אגב, יכולים להיות ברבורים שחורים חיוביים כאלה גם כמובן).

מה עושים עם המידע הזה?

אני סבורה שזוהי שעתם היפה של אנשי רנסאנס, בוגרים וסטודנטים של שלם, או בקיצור – סלאשרים (מלשון סלאש /). אנשים שהם גם וגם וגם. שיש להם תחום מרכזי אחד שבו הם מתעסקים, אבל יש להם עוד תחום או שניים מהצד שהם ממשיכים לפתח ולהתפתח בהם, לרכוש בהם עוד כלים, שיכולים לתמוך או לא בעיסוק המרכזי שיש להם כרגע, ופותחים להם אפיק הכנסה או עניין נוספים. אותו אפקט אקסטרה בהחלט יכול להוות נקודת פתיחה גבוהה יותר לעבודה הבאה שלכם, כשהמעסיקים הבאים שלכם רואים שוב ושוב את אותם קורות חיים בווריאציות שונות. אלו העיסוקים שאולי עכשיו, בזמן של חילופי מקצועות ושבירה יסודית של כמה מהכללים היסודיים יותר בשוק התעסוקה, אנחנו יכולים לג'נגל ביניהם ופתאום לפתח אותם יותר ולהפוך אותם למשהו יותר מרכזי. להתאים את עצמכם לכמה שדות שונים, לגלות גמישות מקסימלית בסל של הדברים שאתם יודעים, יכולים ואוהבים לעשות. זה משהו שאפשר לעשות גם כסוג של מיצוי צרכים שונים שיש לנו; כסף, נשמה, התפתחות ורכישת כלים מקצועיים לעתיד. זה מאפשר להחליף בין הטייטלים שלכם בהתאם לצורך בשוק ובהתאם לרצון שלכם לגוון. כיום יש יותר ויותר ביקוש לאנשים שיודעים לתת למקום העבודה שלהם יותר מאשר את התואר היבש שאיתו הם הגיעו, והרבה יותר סבלנות והערכה לאנשים שנמצאים בכמה עולמות במקביל. בצורה הזו אנחנו יכולים להפוך את עצמנו להיות רלוונטיים תמיד, בלי קשר להגדרה מסוימת של מקצוע או למקום עבודה אחד, ולמידת היציבות שלהם.

אחדד: הכוונה שלי היא לא להתפזר עכשיו לאלף כיוונים שונים לחלוטין שאין ביניהם שום ממשק. אבל הרבה פעמים, אפילו באותו מקום עבודה ממש, אתם יכולים למצוא את עצמכם מתעניינים ומתפתחים בכיוון שהוא לא בהכרח בהגדרת התפקיד שלכם אבל הוא מקנה לכם מידע מועיל או מעניין. אולי אתם מאלו שמתחבטים בייסורים על כך שאין לכם את הייעוד האחד שאותו נקראתם למלא, ואתם מוצאים את עצמכם מתפזרים בין כמה עבודות ולימודים ופרויקטים. זה הזמן לגלות שזה דווקא ממש ממש אחלה, היכולת הזו לעבור בין דברים, להמציא את עצמנו מחדש, להתחזק בתחום אחד כשאנחנו רוצים ויכולים, ולהוריד לפעמים תחום אחר לאש נמוכה.

הנטייה של רובינו כרגע היא להגיד שיהיה בסדר, כי מה שהיה לפני הקורונה הוא שיהיה אחריה, ובעצם לפרש את המציאות הנוכחית כמו שהיינו רוצים שהיא תתפרס לפנינו. הרי זה לא הגיוני שבאמת חברת ההדרכה שאני עובדת בה תיסגר, לא הגיוני שבאמת יעשו קיצוץ במקום העבודה שלי ויגידו שלום לכל העובדים החדשים. זה באמת לא הגיוני, אבל התבניות המחשבתיות וההגיוניות האלו שלנו – אלו שאנחנו זקוקים להן כדי להתנהל בשגרה בצורה טובה ויעילה ולהסיק מסקנות מהעבר על העתיד – לא חלות במקרים של ברבור שחור. וכשכל הסימנים בשטח מדברים על זה שמשהו השתנה, שהכלכלה עומדת להשתנות, ששוק העבודה ישתנה – הנטייה לבטל את כל זה ולהגיד שבסוף נחזור למה שהכרנו, היא וואחד התעלמות מברבור ענק שכבר עומד בחדר. כל מה שצריך זה להצליח לצאת מהקונספציה שאנחנו שבויים בה ולהתחיל לחשוב מה אנחנו עושים עכשיו כדי להיות מוכנים בצורה טובה להפתעה הבאה, לא רק בקריירה שלנו – אלא בחיים בכלל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *